מותג אינו מדבר על עצמו אלא על מה שהוא מאמין בו
בעבר, מותגים דיברו על עצמם ונבנו סביב המוצר/שירות שלהם, כיום המותגים מדברים על מה שהם מאמינים ונבנים סביב אג'נדות, עמדות, אמונות וערכים - שיוצרים יחד נרטיב בעל משמעות המכוון להפעיל/להניע לפעולה את קהל המטרה.
הנחת העבודה היא, שכל המשמעויות הקיימות כבר טבועות לנו במוח - המותג רק מפעיל אותן וכך יוצר חיבור:
קוגנטיבי > רגשי > התנהגותי. בכל פעם שאנחנו פוגשים את סימני המותג (צבע, צורה, תמונה או נרטיב), אנחנו מחברים אותם אוטומטית למשמעות שהמותג בחר לייחס לעצמו.

אם גם אתם רוצים להיות מותג, כדאי לכם לענות על השאלה אילו משמעויות אתם מיחסים לעצמכם?

מטרתו של המותג לפנות אל התשוקה הקיומית של הלקוח
החיבור הראשוני שלנו עם הלקוח הוא לרוב קוגנטיבי, אם הוא הצליח לעבור את המסננים שלנו בהצלחה, יש סיכוי טוב שהוא יתפתח ויצמח להיות חוויה רגשית. אם הרגשות אליהם מחובר המותג גם מפעילים אצל הלקוח תשוקה קיומית, החיבור עם המותג משלים את פעילותו והופך להיות התנהגותי, כלומר מניע אותו לפעולה. בהמשך, במקרה האופטימלי, הקשר והחיבור עם המותג צפויים להתחזק, לבסס תחושת קרבה והזדהות עם הערכים הפנימיים והתשוקות של הלקוח לאורך שנים רבות.

פסיכולוגיה קוגנטיבית במיתוג
שימוש בידע שמקורו בפסיכולוגיה הקוגנטיבית, עוזר לנו להבין את הדרך בה נוצרת התפיסה. מודל סבירות עיבוד המידע מציג 2 ערוצים קוגנטיבים דרכם מגיע מסר שעשוי להטביע חותם אצל הלקוח:
ערוץ מרכזי – הערוץ דרכו הלקוח קולט את המידע העיקרי של המסר.
ערוץ פריפריאלי – הערוץ דרכו הלקוח קולט את המרכיבים החיצוניים/משניים של המסר. לדוגמא: מי מסר את המסר, איך הוא היה לבוש, מה היתה התפאורה, לאיזה עולם תוכן קיים התחבר הנרטיב של המסר, מה היו המשמעויות הנסתרות/הגלויות וכו'.

למודל שתי הנחות מרכזיות:
1. ככל שהלקוח "קרוב" יותר למסר, כך סביר שקליטת המידע תתבסס יותר על הערוץ המרכזי.
2. ככל שהנושא "חדש" יותר, כך סביר שקליטת המידע תתבסס יותר על הערוץ הפריפריאלי.
מידע שנקלט בערוץ הפריפריאלי, ברובו אינו מודע, ולכן מצליח לחדור ישירות את מאגרי המשמעויות שלנו, שם הוא צפוי למצוא משמעות קיימת ולהתחבר אליה עד שניתקל שוב בסממני המותג. ככל שנצליח ליצור יותר קשרים לא מודעים בין המסר שלנו לבין הלקוח, כך נוכל "לשלוט" טוב יותר בהנעה שלו לפעולה.

פסיכולוגיה חברתית במיתוג
שימוש בידע שמקורו בפסיכולוגיה החברתית, עוזר לנו להבין את אפקט ההילה (Halo Effect) –תכונה בודדת המשפיעה על שיפוט של האדם כולו. מדובר בנטייה קיומית של האדם לבסס את הרושם הכללי לגבי האחר על סמך מאפיין אחד ספציפי בו. כאשר אנחנו מאתרים אצל מותג מסוים תכונה מרכזית (חיובית או שלילית), אנחנו נוטים לייחס לו תכונות חיוביות או שליליות נוספות שאנו מקשרים עם התכונה המרכזית. ברוב המקרים אין לנו מידע על קיומן תכונות אלו והשיוך שאנו עושים הוא אינטואיטיבי ובעיקר בלתי מודע.

במיתוג יש חשיבות גדולה לניתוח הזהות שעומדת במרכז המיתוג: היתרונות והחסרונות שלה, התכונות המרכזיות שהיא מבססת עליהם את הנרטיב של המיתוג, כיצד הזהות נתפסת בעיני אחרים וכו'. ככל שהמודעות לDNA  של הזהות המבוקשת תגדל, כך נוכל להגדיר ולעצב את מרכיבי הפרסונה שאנו רוצים להבליט, בצורה מדויקת ואפקטיבית יותר. הגברת המודעות של המותג תעזור לנו לחבר קווים קצרים ומדויקים, בין התשוקות של המותג אל התשוקה הקיומית שמניעה את הלקוח הפוטנציאלי שלו.

רושם ראשוני במיתוג
אז כולנו יודעים שהרושם כלפינו נקבע בשניות/דקות ראשונות ושהוא אחד המרכיבים המכריעים בקביעת התפיסה הכללית כלפינו. כולנו גם מכירים את הקלישאה שבמבחן הזה אין מועד ב'. השאלה היא, איך אנחנו יכולים להתמודד עם תופעת הרושם הראשוני כאשר המותג מתקיים On line/Off line במקביל והמפגש הראשוני איתנו סביר שיתחיל דווקא עם מאמר שכתבנו, תמונה שפרסמנו, מידע עלינו באתר האישי וכו'. בתיאוריה, נדמה שדווקא מידע כתוב/מצולם/מעוצב ניתן לערוך, לדייק ולהתאים לצרכים. בפועל, הרבה מאוד מותגים בכל זאת עושים את כל טעויות הרושם הראשוני האפשריות.

טיפים מרכזיים לניהול רושם ראשוני:  
מודעות עצמית גבוהה עוזרת בניהול רושם ראשוני.
תהליך ניהול רושם חייב להיות תוצר של חשיבה ותכנון מדוקדק.
אמון היא התכונה החשובה ביותר בניהול רושם - צריך לדעת איך לעשות זאת. תכנון מסייע.
ככל שהפער בין הדימוי המצוי לרצוי קטן יותר, הרושם הראשוני מדויק יותר.
ככל שהמסר שלכם ברור, מדויק וממוקד, כך קל יותר להבליט אותו כבר בשלב הרושם הראשוני.
אל תכוונו את יחסי הציבור שלכם כדי לקבל, אלא כדי לתת.
הימנעו ככל האפשר מהניסיון למכור – השקיעו את כל האנרגיות בניסיון לייצר סקרנות.